למי שתהה, לא. אני לא ג׳ורג׳ מסיינפלד, אני לא נוהגת לדבר על עצמי בגוף שלישי.
הכותרת היא רפסרנס מאוד ישן לסיטקום הישן ״בראש של הרמן״ לכל אותם ילדי שנות השמונים.
הפוסט היום הוא שער כניסה לתהליך החשיבה שלי בזמן העבודה עם לקוח.
אני מניחה (אולי בחוצפתי) שאנשים רבים המגיעים אלי לסטודיו לשם יצירת העתק של איבר המין נושאים בלבם חששות ושאלות. ההנחה הזאת מגיעה מהמקום הטבעי בו אני שמה את עצמי והמחשבות שלי, כשאני מבקרת אצל רופא הנשים, ואפילו אצל הקוסמטיקאית- שהם דמויות מקצועיות שמקיפות אותי ורבים אחרים/ת.
מתוך הנסיון שלי אצל שני אנשי המקצוע הנל, ומתוך שאלות שאנשים שואלים אותי אני מעלה כאן חששות שאולי עולים לכם בראש.
״מעניין מה נועה חושבת על הזין שלי״
״נועה חושבת שאני שמן/רזה מדי?״
״בטח נועה מצפה שאני אשאר עומד וזקוף״
״אני צריך להוכיח שאני ׳גבר גבר׳ ולהעמיד אותו חזק״
״מעניין אם גילחתי מספיק״
״מה אני אמור לומר בזמן הזה?״
״בטח נועה חושבת שאני סוטה מוחלט בגלל הפורנו שהבאתי״
״מה נועה תחשוב אם אני ׳אתרגש׳ יותר מדי בזמן התהליך?״
אז בואו אני אספר לכם מה באמת עובר לי בראש. אני קודם כל חושבת:
״אני מקווה שהוא מרגיש נוח״
״אני מקווה שהקפה היה לו טעים״
״אני מקווה שאני לא מפריעה לו להתחמם״
״אני מקווה שלא יהיו יותר מדי בועות בחומר״
״מעניין אם הבן זוג יסכים לאמץ עוד בעל חיים״
״מה אוכלים הערב״
״הגיע הזמן למרוח חומר״
אני חושבת על הנוחות שלך, ועל הבעת הפנים שלך כשתראה את המוצר המוגמר!
בזמן התהליך אני בשלי ואתה בשלך, אני לא אשאל יותר מדי שאלות (כדי לא להוציא אותך מהריכוז), אני אשב לי בפינה (פולניה אמיתית) ואערבב את החומר וכשתהיה מוכן אניח על איבר המין את החומר, נמתין שנינו דקה וחצי (אתה תסתכל על הוידאו שהבאת) ואני על החומר שמתייבש ואשלוף אותו ברגע שהוא מוכן.
בונוס- התחושה מאוד נעימה כשאיבר המין יוצא מהתבנית ( כייף )
בכל מקרה, חשוב לי שתדעו שזרם המחשבות שלי מאוד פרקטי במהלך היצירה. זה קורה באופן טבעי כיוון שזאת הדרך היחידה לתת לך להיות מרוכז, ולי להכין את השלב הבא בתהליך.
והכי חשוב, אני חושבת שהגיע הזמן שתקבע כבר פגישה ונעשה לך פסל או דילדו הורסים מהזין שלך.
אתה יודע, בשביל הדורות הבאים :)
שבוע טוב בולבולזים.